איך להעביר את המסר ולהישאר בחיים?


הורים רבים מנסים להבין "איפה טעינו", הרי כשאנחנו היינו ילדים עשינו כל מה שההורים שלנו ביקשו מאתנו בלי לחשוב פעמיים והיום, אנחנו צריכים לבקש יפה מהילד, לפעמים להתחנן אליו או להיפך: לכעוס ולצאת בכל מיני הצהרות ואיומים בסגנון של "אם לא תעשה אז...". בכל מקרה, לא משנה כיצד בחרנו להגיב בסופו של דבר, בחלק גדול מהמקרים, נרגיש כולנו תסכול גדול.
אך אנחנו נמצאים כיום בעידן שונה מזה של הורינו. בעבר יראנו מההורים שלנו, והיום הילדים רואים בנו חברים ויותר מזה – אנחנו רוצים להיות חברים שלהם.
למעשה כלים מסוימים שהיו נהוגים בעבר, כבר אינם רלוונטיים היום ולכן נלקחו מאתנו. אך יחד עם זאת, לא ציידו אותנו בכלים חלופיים, ולכן נותרנו עם המון סימני שאלה.
כן... נראה שאנחנו מבולבלים וגם מבלבלים את הילדים שלנו, אך בהחלט אפשר גם אחרת.


מצורפות כמה הצעות לדרכי תגובה אפשריות המהוות תחליף לתגובות שכיחות כגון כעס, תלונות ובעיקר תסכול:

 

  • לתאר במקום להאשים – "אני רואה שהאור בשירותים דולק", "שמתי לב שהמיטה לא מסודרת" במקום – "למה לא סידרת את המיטה??" בכך אנחנו למעשה מאפשרים לילד להבין מה הבעיה ומובילים אותו לפעולה במקום לקבל תגובה מתגוננת מצידו.
     

  • להעביר את המסר בקצרה (הרי כבר הסברנו את הרציונל, זוכרים?) – במקום לפתוח בנאומים שלא היו מביישים את ראש הממשלה, פשוט להעביר את המסר במילה אחת או שתיים. לדוגמא: "רותם... האור!" אפשרות זו חוסכת זמן ואנרגיות מבחינתנו וגם מאפשרת לילד לחשוב בעצמו מה הוא צריך לעשות. הוא ינסה להבין לדוגמא למה התכוונו בעניין האור ואז ייזכר שלא כיבה את האור וייגש לעשות זאת.
     

  • כשמשהו מתבצע בניגוד לתפיסת העולם שלי, או כשלא נעים לי בסיטואציות מסוימות כדאי ורצוי לשתף ברגשות שלי, היכן ההתנהגות שלו פוגשת אותי - אני מאוכזבת, עצובה, כועסת, "לא אוהבת שמושכים לי את היד", "מפריע לי שאתה מדבר בצורה כזו", "מתסכל אותי כשאתה נכנס לדבריי" וכו'. בהקשר הזה יש לזכור להתייחס למעשה עצמו כלומר במקום לומר מאוכזבת ממך, יש לומר מאוכזבת ממה שעשית. בנוסף, השיתוף ברגשות שלי מעביר את המסר שגם אני בן אדם שיש להתחשב בו.
     

  • שימוש בדרכים יצירתיות להעברת המסר בצורה שאינה מילולית כגון: פתק על המקרר, ציור, SMS, מכתב, שיר ועוד. בנוסף, מומלץ לעשות שימוש בהומור כגון: "שירי - אני מחכה כאן הרבה זמן שינקו אותי...שלך, החדר" או "אני רטובה, שימי אותי לייבוש, ממני, המגבת שלך".


יש לזכור שאנו רוצים ללמד ולחנך את ילדנו לנהוג בדרך שאנו מוצאים לנכון, כזו התואמת לערכים בהם אנו מאמינים. אך למידה היא תהליך מורכב, הכולל כמה שלבים ולכן אין לצפות שדברים ישתנו ביום אחד וגם לא ביומיים.

ובכל זאת, אם נעביר את המסר בצורה חיובית, נניח את הכעס בצד וניצור אווירה נעימה יותר, סביר שנזכה לשיתוף פעולה. ובעצם, הדבר הזה נכון גם לגבי כולנו, לא? תחשבו על זה, הרי גם לנו תהיה מוטיבציה גבוהה יותר לשתף פעולה עם משהו כשאנחנו מרגישים שיש לנו שליטה עליו, שהרצון מגיע מאתנו ולא כופים אותו עלינו וכשמעריכים את ההירתמות והמאמץ שלנו.

 

ב-הצלחה.

1/2