"אמא, למה מתים בני אדם?" איך מסבירים לילד על המוות
 

התקופה האחרונה חושפת את הילדים שלנו למציאות אחרת: אזעקות, כניסה למרחבים מוגנים,  
הבנה שיש אנשים שמנסים לפגוע בנו ולצערנו גם המחיר הכבד בחיי אדם.
החשיפה למציאות החדשה, מעוררת אצלם שאלות שלא תמיד קל לנו להשיב עליהן.


נראה ששיחה על המוות היא נושא שמהווה כמעט טאבו בקרב ההורים, ייתכן מהרצון להגן על הילד,
מהחשש לתגובה שלו ולמידת ההשפעה שתהיה עליו.
אך למעשה הילד חשוף לאובדן ומוות מגיל ממש צעיר – בובה שהולכת לאיבוד, צעצוע שנשבר
ואפילו ג'וק או יתוש שאבא הורג.

בגילאי 3-4 הילדים משחקים במלחמה, בחרבות ורובים אפילו מתחזים למתים.
בגילאי 6-7 נושא המוות מסקרן אותם ומחלחל למחשבותיהם ואפילו מאיים עליהם ופוגש אותם בסיוטים.
בגיל 10 לערך- מתווסף אלמנט פילוסופי הכולל מחשבות על מהות החיים ומתגבשת תפיסה ממש כמו זו של מבוגר.


בכל זאת, מה עושים כאשר הילד מאבד אדם קרוב או בכלל מתחיל לשאול שאלות בנושא?

  1. מספרים את האמת – ועושים זאת במילים פשוטות. חשוב להסביר שהאדם מת ושלא יחזור, כלומר שהמצב בלתי הפיך. לתשומת לבכם - לילדים בגיל הרך יש חשיבה קונקרטית ולכן אם מספרים שסבא עלה לשמיים הילד יאמין שהוא אכן מעופף לו שם..  

  2. לא להעמיס במידע – הילדים לא יכולים לקלוט המון אינפורמציה, על כן השתדלו לא לתת פרטים רבים מידי ואם שואלים שאלות יש לתת מענה בהיר וספציפי.

  3. לתת מקום ולגיטימציה לרגשות– חשוב לדבר עם הילד על הכאב שלו, פחד, געגוע ולתת לגיטימציה לרגש או לתגובה של כעס או אדישות. בנוסף, מומלץ לשתף ברגשות שלכם (גם אני מתגעגעת, גם אני עצובה..)

  4. בגילאים גדולים יותר אפשר להסביר את מחזור החיים. ניתן לספר שרוב האנשים מגיעים לגיל מבוגר לפני שמתים, שהגוף מזדקן ומתעייף.

  5. ואיך עונים על השאלות:
    אמא גם את תמותי? לשאלה הזו ניתן לענות שיום אחד זה יקרה אך זה יהיה עוד המון המון זמן, שאמא תהיה ממש זקנה.
    למה חיילים צעירים מתים? ניתן להסביר שיש מקרים חריגים בהם חיילים שנלחמים ושומרים עלינו עלולים למות או מקרים אחרים בהם אנשים חולים במחלה מאוד קשה שאין לה תרופה.
    מה קורה אחרי המוות? כאן אתם יכולים לשתף בהתאם לתפיסת עולמכם, בשפה שתתאים לילד.


לצערנו, המציאות היומיומית במדינתנו מובילה את ילדינו להיחשף לנושא המוות כבר בגיל צעיר מאוד. האבדן והמוות עלולים לפגוע בכל אחד מאתנו וללא התראה מוקדמת.
ישנו פתגם טיבטי : "מחר, או החיים הבאים – אין לדעת מי מהם יבוא ראשון", כך שנראה שהמוות הוא למעשה הוודאות היחידה בחיינו הדינאמיים.


שנדע כולנו ימים רגועים יותר..

 

 

1/2