"אבל אלף פעם אמרתי לך"

 

"נו, תרים כבר את הצעצועים!", "תסדר את החדר!", "תכין כבר שיעורים!", "תפסיק להניח את הרגליים על הספה!"
כמה פעמים קרה לכם ששמעתם את עצמכם חוזרים שוב ושוב על אותם דברים, וכמובן על המשפט המפורסם:"אבל כבר אלף פעם אמרתי לך, אז למה אתה ממשיך???"
תסכימו איתי שנראה שמה שאתם עושים כנראה לא עובד..  אז השאלה האמיתית היא מדוע אתם חושבים שאם תגידו לילד שוב את המשפט, בפעם האלף ואחת, זה כן יעבוד?
יש לנו נטייה טבעית כבני אדם, להמשיך ולעשות "עוד מאותו הדבר" כשמשהו לא מצליח לנו. זה נכון לגבי כמעט כל דבר: כשאנחנו מנסים להבין כיצד לתקן משהו, לפתור חידת הגיון ועוד.
אך בכל מה שקשור לחינוך ילדנו, כשמשהו לא מצליח לנו, מעבר לתחושות התסכול והכעס על הילד שמציפים אותנו, מצטרפת גם האכזבה מעצמנו.

 

אז מה בכל זאת ניתן לעשות על מנת לזכות לשיתוף פעולה מצד ילדנו?

קודם כל צריך לזכור שלא ניתן לכפות שיתוף פעולה ואי אפשר להכריח מישהו לשתף איתנו פעולה. כלומר אפשר לנסות ולהכריח, אך זו לא הדרך שאנו באמת רוצים בה, נכון?
באידיאל שלנו היינו מעוניינים שהילד ישתף אתנו פעולה מטבעו, קרי יקשיב לנו, יעשה את מה שנדרש ממנו ושלא יעשה את מה שנאמר לו שלא לעשות. אך ישנם עוד כמה גורמים המשפיעים על התנהגותו האוטונומית של הילד (בזה כבר נדון בכתבה אחרת...)

ובכל זאת, מצורפות כמה דרכים שיכולות לסייע וכן לתת חלופה לאווירה הלא נעימה שנוצרת בדרך כלל כשהדברים לא נעשים בדרך שלנו.
לא כל הדרכים מתאימות לכולם ואין הבטחה של מאה אחוז הצלחה, אך אין ספק שדרכים אלו יולידו אווירה מכבדת ובסיס טוב יותר ליצירת שיתוף פעולה:

  • להסביר בקצרה את הרציונל העומד מאחורי הבקשות שלנו – מדוע חשוב לשטוף ידיים לפני ארוחה, לצחצח שיניים, לשמור על הסדר ועוד. שיהיה ברור שזה לא עניין שרירותי. שימו לב שההסבר צריך להיות קצר וברור, שניים שלושה משפטים בהחלט יספיקו להעביר את המסר.

  • סדרי עדיפויות - לחשוב עם עצמי (או יחד עם בן זוגי) על סדרי עדיפויות של הדברים עבורנו, לא להיות במצב בו אנו מתעקשים על כל דבר.

  • דוגמא אישית – כמו שתמונה אחת שווה אלף מילים כך גם עבור הילד מעשה אחד מבטל אלף מילים... ילדים לומדים יותר ממעשים ועל כן חשוב לתת דוגמא אישית.

  • חיזוק התנהות חיובית – לשים לב לאותן פעמים בהם הילד כן משתף פעולה, עושה את המוטל עליו או נענה בחיוב לבקשת עזרה מאיתנו ובמקומות האלו להודות לו, לשתף בהרגשה שזה עשה לנו, לומר לו שאנו גאים בו ועוד. 

  • למצוא לילד תפקיד בבית – כזה שיתאים לגיל שלו, שיהיה לו קל למלא אותו. ילדים רואים בתפקיד דבר חיובי -  הוא מחזק את הביטחון העצמי בכך שהילד מרגיש מועיל, תורם, משמעותי ויחד עם חיזוק חיובי מצדכם סביר שהדבר יסייע לגייס אותו גם לדברים אחרים. 

  • מרחב פעולה במקומות אחרים -  לאפשר לו לקחת חלק בהחלטות מסוימות בבית. לדוגמא שיבחר איזו פעילות לעשות אחה"צ או בשבת, איזה סרט לצפות בו יחד ועוד. כך הוא ירגיש שזה לא עניין חד צדדי, שלא רק אומרים לו מה לעשות אלא שגם לו יש חלק בקבלת ההחלטות בבית, שדעתו נחשבת .

  • להשתדל להשתמש בשפה חיובית –כלומר לומר מה כן לעשות במקום מה לא לעשות, לדוגמא: "את הרגליים מניחים על הרצפה" במקום "לא לשים את הרגליים על הספה". יש להבין שלפעמים הלא שלנו דווקא מביא אותם לעשות בדיוק את מה שביקשנו שלא יעשו אך לא תמיד זה נעשה במכוון, זה פשוט חלק מדפוס החשיבה שלנו.זה כמו שאומר לכם "לא לחשוב על פילים, לא לחשוב על פילים, לא לחשוב על פילים".על מה חשבתם..? פילים!

נו, אז מה, חשבתם שזה פשוט? לא תמיד, אך שווה לנסות, לפעמים זה עובד כמו קסם. ומה קורה כשלא?
אל דאגה, בכתבה הבאה אביא כמה הצעות לדרכי תגובה אפשריות.


בהצלחה.

1/2