מזל טוב, נולד לך מתבגר!

 

עם חלוף השנים, אנו עדים להקדמה עקבית של תחילת גיל ההתבגרות וכיום הוא מוגדר כבר מגיל 10.
הילדים בגיל הזה חווים שינויים רבים וההורים מנגד מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים.
איך תצלחו את התקופה הלא פשוטה הזו? בכתבה הבאה מצורפות כמה הצעות.

תחילת גיל ההתבגרות מוגדרת עם הופעת סימני ההתפתחות המינית ונראה שעם השנים אלה מופיעים בגיל הולך ויורד. נתונים שנאספו בעבר הראו כי בשנת 1860 ממוצע הגיל להופעת סימני המין הראשונים בבנות היה 16.6 שנים, בשנת 1920 - 14.6 שנים, בשנת 1950 - 13.1 שנים, בשנת 1980 - 12.5 שנים וכיום עומד כבר על  10 שנים.

אם כן, גיל ההתבגרות מתחיל עם ההתפתחות המינית של הילד, אך נלווים לכך עוד שינויים ומאפיינים רבים, כגון:

  • שינויים פיזיים – המתבגרים חווים תחושה של בגידת הגוף; הגפיים לא פרופורציונליים, פצעי בגרות, הקול שלהם משתנה וזה מאוד מלחיץ ומעסיק אותם.

  • שינויים מחשבתיים – המח עובר בגיל הזה עוד מדרגת הבשלה והחשיבה הופכת מקונקרטית למופשטת, קיימת התעסקות    
    במודעות עצמית וזה לא עסק פשוט..

  • דרמטיזציה ועוצמת רגשות מאוד גדולה – הכל מאוד דרמטי; התאהבות, פרידה ועוד.

  • שינויים הורמונליים וחשק מיני אשר טורפים את כל הקלפים וגורמים למצבי רוח משתנים.

  • חיפוש הזהות באמצעות קבוצת השווים - החברים הם בעצם קבוצת תמיכה ושם זוכים המתבגרים להרגשת שייכות חזקה,    
    שמאופיינת על ידי לבוש דומה, שפה דומה והשקפות עולם דומות.

  
המאפיינים הייחודיים והשינויים אותם עובר המתבגר בגיל זה תורמים לתחילת התגבשותה ובנייתה של הזהות האינדיבידואלית    
שלו.

   

בשלב זה, ההורים למעשה עלולים להיתקל במתבגר שבמקום לנהל איתם שיחות בוגרות יותר "נובח" עליהם, השפה שלו משתנה  להברות יחידות, הוא ממדר אותם ולא מוכן להקשיב להם, מבקר אותם ואף אומר להם דברים בצורה ישירה ובוטה כגון:"אמא איך את נראית, אין לך מראה???" הוא משדר שהוא יודע הכל, ויותר טוב מהם. הוא מזלזל בהורים ולעיתים אף מתבייש בהם. פעם, ההורים היו אלה שיודעים הכל, ועכשיו מבחינתו הם לא יודעים דבר.
ההורים רואים לפניהם מתבגר שבמקום שניתן יהיה לסמוך עליו, הוא מסיר מעליו אחריות ורוצה רק עצמאות. הם אינם יודעים כיצד להתמודד עם ההתנהגות המוקצנת שלו ומצבי רוחו המשתנים. וכיוון שהמתבגר, כחלק מתהליך גיבוש הזהות שלו, בודק כל הזמן את הגבולות, הם מוצאים עצמם בחיכוכים איתו.
כל אלו  עלולים להביא הורים לכעוס, להיעלב או להתאכזב מהמתבגרים ולהרגיש חסרי אונים.


אז מה עושים?
 

  • שומרים על יחסים – ראשית, חשוב להבין שכיוון שבילוי הזמן המשותף עם המתבגר יורד בצורה דרסטית ועומד על ממוצע של
    7-10 דקות ביום (!) חשוב לקיים ערוץ תקשורת פתוח עם הילד שמבוסס על כבוד והתחשבות ולא לבזבז את הזמן הזה על מלחמות.
    על ההורים להזכיר לעצמם שהקשר והיחסים עם הילד חשובים יותר מכל דבר אחר. גם אם הוא לא יצליח בלימודים, הוא יוכל 

      להשלים אחר כך את הבגרות או לשפר ציונים, אך את הנתק יהיה הרבה יותר קשה לתקן.

  • מקבלים את העובדה שאין שליטה ממשית -  גוף הילדים, הפה שלהם והמוח שלהם הם ברשותם. לדוגמא: אי אפשר באמת להכריח מתבגר ללמוד ולהשקיע בלימודים.

  • מאפשרים לילד בגיל ההתבגרות לעשות את הבחירות שלו, והטעויות שלו וללמוד מהם ולא לדרוש שילמד מהניסיון של  ההורים.     
    בעיקר חשוב לאפשר לילד לקבל החלטות אוטונומיות לגבי המראה החיצוני שלו, בבחירת החברים שלו ובדברים שקשורים לסידור ועיצוב החדר - הטריטוריה הפרטית שלו.

  • לא מוותרים על כבוד ההורה ומבקשים מהמתבגרים שיתוף פעולה ופשרה.

  • מכבדים את הפרטיות של הילד ומאפשרים לו מקום מפלט בחדרו, אך מנגד דורשים שהילד יכבד את הרצון שלהם לראות מה
    קורה אתו בחדרו.

  • מקפידים בעיקר על שלושה כללים: שינה בשעה מסוימת, קימה בשעה מסוימת והליכה לביה"ס, שמירה על המתבגר מסכנות בזמן שהייתו מחוץ לבית (לדעת תמיד היכן הוא נמצא ועם מי).


חשוב לזכור -
כאמור, בגיל ההתבגרות מגבש הילד את הזהות שלו. הוא אומנם מתרחק מההורים כדי לבנות את הזהות האינדיבידואלית שלו, אך הוא לא מוותר על ההורים. הוא עדיין זקוק להם, לתמיכה שלהם ,לביטחון שלהם ולהכוונה שלהם. הוא כן מעוניין שיהיו מעורבים בחייו אך שלא יתערבו בחייו.

 

והחדשות הטובות בכל הסיפור הזה שבסופו של דבר התפוח לא נופל רחוק מהעץ...

press to zoom

press to zoom

press to zoom
1/2